פסק-דין בתיק ע"פ 30576/06

1.         זהו ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים מיום 30.7.06 (כב' השופט ג. ארנברג), לפיה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע צו הריסה על פי גזר דין שניתן נגדו ביום 6.10.02.

נגד המערער הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבודות ללא היתר בנכס בשכונת גונן בירושלים. על פי הנטען, יצק המערער רצפה מבטון בשטח 1,400 מ"ר, וכן בנה עמודים, פיר למעלית, מאגר מים וחדר מדרגות, הכל ללא היתר. ביום 6.10.02 הורשע המערער, על פי הודאתו, ונגזרו עליו, בהתאם להסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, קנס בסך 10,000 ש"ח, והתחייבות להימנע מעבירה. עוד נצטווה המערער להרוס את עבודות שבוצעו ללא היתר, למעט את אלה שבוצעו על פי הנחיות המחלקה למבנים מסוכנים בעירייה להסרת סכנה שנתגלתה במקום. בהתאם, הורה בית המשפט למערער, להרוס את העמודים והרצפה, על פי התרשים שצורף לכתב האישום, אלא אם כן יהיה בידו היתר בנייה לעבודות אלה. עוד קבע כי צו ההריסה יכנס לתוקפו ביום 1.5.04 "מתוך תקווה שעד למועד זה יהיה כבר בידי הנאשם היתר לבניה". בית המשפט הבהיר כי אם המערער יתקדם עם הליכי הוצאת ההיתר, יהיה רשאי להגיש לבית המשפט בקשה להארכה נוספת של כניסת הצו לתוקף, אולם אין וודאות שהבקשה תתקבל "והכל תלוי במידת ההתקדמות של הליכי הוצאת ההיתר".

ביום 29.5.05 הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירה של אי קיום צו שיפוטי בשל אי קיום צו ההריסה שפורט לעיל. כן נגזר על המערער קנס בסך 8,000 ש"ח, ומאסר על תנאי. בהסכמת המשיבה, הותלה תוקפו של צו ההריסה האמור עד ליום 31.1.06.

ביום 25.1.06 פנה המערער לבית המשפט בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה, אולם בקשתו נדחתה בשל כך שלא הראה התקדמות כלשהיא בהליכי הכשרת הבנייה.

ביום 9.5.06 פנה המערער פעם נוספת לבית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה לתקופה של 12 חודשים. בבקשתו טען כי ביום 20.3.06, קיבל מן המשיבה התראה לפיה אם לא תיהרס הבנייה, יוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין אי ציות. עוד טען כי קיימת התקדמות בהוצאת היתר הבנייה שיש בה כדי "לשנות את התמונה". על פי האמור בבקשה, הוגשה ע"י המערער, ביום 30.3.06 תב"ע, המהווה שינוי של תכנית 1365א', ולפיה ניתן להקים במקום המיועד להריסה שני מגדלים בני 24 קומות, ובסך הכל 192 יחידות דיור. עוד נטען כי ביום 16.5.06 אף התקיימה פגישה עם מהנדסת עירית ירושלים לקידום התב"ע, וכי התכנית שהוגשה מקובלת על העיריה. לטענת המערער, מתבססת התב"ע המוצעת על העמודים והרצפה המיועדים להריסה, ולכן אין כל הגיון בהריסתם עת שקיים סיכוי טוב כי התב"ע המוצעת תאושר.

המשיבה התנגדה לבקשה. בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 4.6.06 דחה את הבקשה מן הטעם "שמדובר בבנייה שנעשתה לפני כ-6 שנים ורק עתה נפתח הליך של שינוי תב"ע שכידוע נמשך, אם אין תקלות, כשנתיים ומעלה".

ביום 28.6.06 פנה המערער לבית המשפט בבקשה כי יעיין מחדש בהחלטתו מיום 4.6.06, ויאפשר למערער למצות את כל ההליכים החוקיים הדרושים לשם קבלת היתר הבנייה. בבקשה נטען כי עיקרי הפגישה שנתקיימה עם מהנדס העיר ביום 16.5.06 לקידום התב"ע המוצעת, לא הובאו בפני בית המשפט בבקשה הקודמת. עוד צויין כי ביום 19.6.06 העלתה מהנדסת העיר את סיכום הפגישה מיום 16.5.06 על הכתב, ועל פיו המליצה על הקמת בניין בן 18 קומות ובניינים נוספים בני 4-6 קומות, ובסה"כ כ-120 יחידות דיור.

בהחלטתו מיום 30.7.06 דחה בית משפט קמא גם בקשה זו. על פי החלטתו:  "הנאשם מבקש ארכה על סמך תוכנית שטרם אושרה ושסיכוייה אינם ברורים כלל, מדובר בבניה משנת 2000 ובחלוף 6 שנים אין עדיין תוכנית מגובשת שסיכוייה ברורים. בנסיבות אלו אין מקום למתן ארכה נוספת לביצוע הצו". מכאן הערעור.

2.         המערער חוזר בערעורו על הטענות שהועלו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ומוסיף כי נערכו מפגשים רבים עם מהנדסי העיר, בין היתר גם ביום 11.7.06, במטרה להביא למימוש פרויקט הבנייה, תוך שינוי התב"ע וקבלת היתר הבנייה. אלו הביעו נכונותם להוציא את הפרויקט אל הפועל ולהמליץ על שינוי התב"ע והוצאת ההיתרים הנדרשים. מפגישות אלה עולה, כך נטען, כי התב"ע אכן תשונה והפרויקט ייצא לדרך. המערער חוזר וטוען כי אין הגיון מעשי, הנדסי או כלכלי, בהריסת הבנייה בעוד שקיים סיכוי טוב כי התב"ע המוצעת תאושר והמגדלים יוקמו על אותה בנייה. עוד הוא טוען כי הליכי מתן ההיתר הינם הליכים איטיים אשר משכם אינו תלוי בו, ולכן יש לאפשר לו למצותם ולעכב את ביצוע הצו עד שתינתן החלטת הרשות באשר לבקשה לשינוי התב"ע.

המשיבה טוענת כי גילתה אורך רוח רב, ואולי רב מידי, בכל הנוגע לביצוע צו ההריסה.  אף שחלפו 6 שנים ממועד ביצוע העבירה, לא נעשה עד כה כל צעד משמעותי לקידום קבלת ההיתר. מדובר, לטענתה, בבנייה מסחרית רחבת היקף, של כ-1,400 מ"ר שיש לה השפעה מכרעת על הסביבה, ולמעשה כופה המערער על רשויות התכנון להתאים עצמן לעובדות המוגמרות בשטח. גם ההיבט ההרתעתי, היא טוענת, מחייב ביצוע צו ההריסה ללא עיכוב נוסף.

3.         דין הערעור להידחות.

אין חולק כי הבנייה נשוא צו ההריסה נעשתה שלא כדין. צו ההריסה דנן ניתן, בהסכמת המערער, כבר בגזר הדין שניתן בעניינו ביום 6.10.02, תוך שהוסכם על דחיית תוקפו לתקופה של כשנה ומחצה. אף שחלפו כשש שנים ממועד ביצוע הבנייה, וארבע שנים ממועד מתן צו ההריסה, לא חלה כל התקדמות משמעותית בהליכי קבלת ההיתר. התב"ע נשוא הבקשה הוגשה ע"י המערער, על פי הנטען, רק ביום 30.3.06, ובשיהוי ניכר, כשלוש וחצי שנים לאחר מתן צו ההריסה, וברי כי בפני המערער הליך ארוך ומורכב שתוצאתו איננה ידועה.

הודגש לא אחת כי נוכח תופעת עבריינות הבנייה הבלתי חוקית, ריבוי העבירות והרווח הכלכלי שבצידן, השהיית ביצועו של צו הריסה במשך שנים רבות פוגעת, לא רק בתכלית אכיפתם של דיני התכנון והבנייה אלא גם באינטרס הציבורי של השלטת החוק (ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל,פ"ד נח(2) 625). עוד הודגש כי צו ההריסה הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבנייה, ולכן נודעת חשיבות לביצועו במסגרת במועד שנקבע, ולנקיטת פעולות אכיפה נמרצות ויעילות לביצועו (בג"ץ 2520/05 בשארה נ' לופליאנסקי, ניתנה ביום 10.10.05, רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 25.7.06). אמנם לבית המשפט נתונה הסמכות לעכב את ביצועו של צו הריסה, אך זאת רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם מתבססת הבנייה על תכנית בנייה מאושרת, ורישיון הבנייה נמצא "בהישג יד מיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני" (רע"פ 1288/04א' נימר נ' יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נח(4) 385). השהייה חוזרת ונשנית של צווי הריסה על מנת לאפשר השגת שינוי תכנית או היתר בנייה בדיעבד, לשם הכשרתה של בנייה בלתי חוקית, מעודדת עבריינות ופוגעת ביסוד ההרתעה שבאכיפת החוק.

נוכח הארכות החוזרות ונשנות שניתנו למערער לאורך השנים, אשר לא קידמו דבר, ונוכח התהליך התכנוני הארוך העומד בפני המערער אשר תוצאותיו אינן ידועות, צדק בית משפט קמא בדחותו את הבקשה.

הנני מורה על דחיית הערעור.

הצו הארעי שניתן יבוטל.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ט בכסלו, תשס"ז (10 בדצמבר 2006), בהעדר הצדדים.

___________________